הקדמה בית יעקב יתברך המאציל מתבונתי והחונן לאדם דעת אודה לד' יוצרי על זכר רחמיו אל ישעי ועזרי מגיני ומשגבי אשר הביאני עד הלום להוציא לאור ספרי תבואות השדה על כמה עניינים בש"ס ועתה הנני נותן לפניכם מחסדי ד' ספרי תבואות השדה חלק שני, במה אקדם ואכף לד' מל רוב חסדו, גם על בריה קלה כמוני פקח עיניו להיות בעזרי הגם שיודע אני מך ערכי ומי אנכי לעמוד במקום גדולים לחבר חבורים. ולמען לא אהיה למשל בפי כל, אמרתי אשא משלי ואומר, פעם אחת נסע סוחר גדול באבנים יקרות נופך ספיר ויהלום משובצים זהב במלואותם ויהי כי בא אל המדינה ועיר קטנה ואנשים בה מעט לא מצא קונה לשלם מחיר יקר בעד סחורות כאלו ויעצו לו לאמור הנה סחורתך יקרה מאוד ולא ימצא איש אשר יוכל לבזבז הון רב בעד סחורה יקרה כזו לזאת קח נא כל אבן בפני עצמו למען אשר לא יעלה מחירו כל כך ביוקר גדול, ועל כל אחד בפני עצמו ימצאו יותר קונים כי לא יעלה מחירו להון רב וכן עשה והצליח, כמו כן הנה נודע אשר רבותינו בעלי התוספות והראשונים דבריהם ספונים כלי זהב שונים והרבה יגיעות צריך עד אשר יזכו להבין דבריהם העמוקים ואמרתי אלכה נא בשדה התבונות ללקט אמרים, ואבינה בעם דבריהם הקדושים לזאת ימצא בספרי סברא אחת אשר רבותינו הראשונים במלות קצרות לפי עומק חכמתם הציעו במעט מילין, ואני לפי מך ערכי הארכתי ועשיתם כשלחן הערוך שיהיה קל להבין דבריהם הקדושים והמאירים כאבני ספירים, ולא חברתי חבורים לגדולי ישראל אשר קטנם עבה ממתני רק לאנשי גילי אקוה כי ימצאו עונג יראו ישרים ישמחו להבין סברת הפוסקים בהרבה עניינים נכון למוצאי דעת, פעם בא בקצרה ופעם בא בארוכה להבין דברי רבותינו הקדושים אשר בהשקפה ראשונה המה כספר חתום וטרחתי קצת האמנתי כי אדבר אני עניתי מאוד, וד' היה בעזרי בכמה עניינים לברר וללבן הדברים דברי ראשונים ואחרונים, וד' יודע כי לא להתפאר ח"י קבעתי הדברים בדפוס להוציאם על פני תבל כי אפילו אם הייתי זוכה לאסוף בחפני הרבה חכמה, מה לו לאדם להתפאר, ואני רגיל לפרש מ"ש חז"ל במס' אבות אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת הכוונה הי' כך כי האדם ידע בנפשו כי לא הגיע עדיין לאיזה מעלה במה שלומד תורה כי זה חקו ומשטרו על פני תבל כמו בלא יוכל להתפאר במה שנברא שלם האברים והכל מתת ד' הי' כי מי שנברא חסר אברים הי' בעל מום, וא"כ ממילא לא תתיחס להקרא בשם מעלה מי שזכה לעסוק בתורה, כמ"ש מ"ש במס' אבות המלכות נקנה בשלשי' מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית במ"ח דברים, ולמה אצל מלכות וכהונה אמר מעלות ובתורה אמר רק דברים אמנם הכוונה הי' כך כי מלכות בוודאי יקרא בשם מעלה כי מי שבחר ד' בו להיות מלך וראש על כל ישראל בוודאי הי' מעלה גדולה, ומי שלא נבחר להיות מלך מ"מ אין זה חסרון א"כ המלכות וודאי הי' מעלה, וכן הכהונה הי' מעלה גדולה כי מי שאינו מזרעו של אהרן להיות נבחר לשרת בקדש לא נוכל להטיל בו דופי א"כ ממילא מי שזכה למלכות ולכהונה יקרא בשם "מעלה" משא"כ, תוה"ק מי שאינו רוצה לילך בדרך התורה היא חסרון ופגם לו כי משחית כל תארי גופו ותכונתו א"כ ממילא מי שזכה לכתרה של תורה לא בכלל מעלה יחשב רק שהשלים קצת חקו, ולכך אצל התורה אמר "דברים", ועד"ז אמרתי לפרש מ"ש ג"כ במס' אבות חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו הכוונה הי' כך כי הנה לכל אדם יש ב' מיני כלים בביתו וחפצים אשר הי' משתמש בהם מין האחד אשר אי אפשר כלל בלעדו כגון מטה ושלחן וכלי בישול כפי הצורך לכל אחד, ולאלו לא יתכן להקרא בשם כלי חמדה כי הם מוכרחים לכל אחד ואחד מין השני מי שיש לו כלים מכלים שונים כלי כסף וזהב הרבה עד מאוד, לאלו יתכן לתאר בשם כלי חמדה כי רק מחמת אשר נכסף להם אסף אותם לסגולתו מאחר שאפשר להיות גם בלעדם, והנה לכל אחד מב' מינים אלו יש חסרון ומעלה בערכם כי לכלים ההכרחים יש מעלה כי לא אפשר בלעדם אמנם חסרון יש ג"כ כי בעצם לא יתוארו בשם כלי חמדה רק מחמת שמוכרח להם מחזיק אותם בביתי, ולכלי כסף וזהב יש ג"כ מעלה כי הם נחמדים מאוד אבל מ"מ להם חסרון ג"כ כי אפשר להתקיים בלעדם ואין מוכרח להם ז"ש המשנה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה היינו התורה שהי' נחמדה בעצם ושלא תאמר מאחר שמתאר אותו בשם חמדה א"כ אינו מוכרחים כ"כ ואפשר להיות גם בלעדו לזאת אמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם כלומר שיש להם גם המעלה שהם מוכרחים לאדם כי בתוה"ק תלוי כל קיום העולם ואין מציאות כלל בלעדה וז"ש אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך לומר שעי"כ עלית בגרם המעלות כי לכך נוצרת כלומר שלא תתכן כלל קיום מין האנושי מבלעדי התורה ודו"ק: או יאמר כי לכך נוצרת כי באמת אין התורה ניקנית רק ע"י עזר השי"ת כמ"ש מה יעשה אדם ויחכים, יבקש ממי שהחכמה שלו ועיקר פעולת האדם בזה רק הרצון שישתוקק לקנות החכמה. אבל דעת החכמה הי' רק ברצון הבורא ית"ש והנה מה שנברא האדם הי' פעולת ד' ית"ש ואין לאדם חלק בו רק מה שעשה ברצון אביו ואמו לקיום  המין אבל גמר המעשה הי' רק בכח השי"ת כמו מן לא יתכן קניית החכמה רק מד' ית"ש רק שיהיה להאדם השתוקקות שיקנה החכמה וז"ש אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת כלומר שכמו שעיקר יצירת האדם הי' רק בכח השי"ת כמו כן קניית החכמה בלב הי' רק בעזר השי"ת וא"כ אין לאדם להתפאר בזה כלל והתורה אינה הולכת רק למקום נמוך ומי שמגיס דעתו הקב"ה משפילו. על אחת כמה וכמה מה יאמר איש נבזה וחדל אישים כמוני אשר ריק אני  מדעת. ורק מידי ד' זאת היתה לי כי כוונתי ב"ה בהרבה מקומות להבין דברי חכמנו ז"ל בסברותם. ואמה"נ בלבי צפנתי אמרתיך למען לא אחטא לך הכוונ' הי' כי לפעמים ע"י שהאדם משמיע דבריו בחוץ יוכל לבא לידי חטא דהיינו  התנשאות קצת רק אם יודע כי כל החכמה הי' רק לו במתנה מאת הבורא ית"ש ונותן שבח והודאה על חלקו א"כ  אינו מתנשא בלבו אזי יוכל להשפיע גם לזולתו מאת אשר חננו ד' וז"ש ברוך אתה ד' למדני חקיך כלומר אם הוא מברך לד' על אשר למדו חכמה וא"כ אין לו התנשאות בלבו אז בשפתי ספרתי כל משפטי פיך ודוק: והנה יעדתי בספרי תבואות השדה חלק ראשון לעשות הקדמה בדברי אגדה קצת עפ"י מה שראיתי במדרש תדב"א לעת"ל לאחר שאוכלין ושותין ומברכין מביא הקב"ה את התורה ומניחו בחיקו ועוסק בתורה בטומאה ובטהרה באיסור ובהיתר בהלכות ואומר דוד אגדה לפני הקב"ה כיון שסיים הגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל ואומר יתגדל ויתקדש וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו הכוונה הי' כך כי אם אמנם עיקר התורה הי' לידע האסור והמותר. אבל לפי שללימוד התורה צריך להקדים היראה ועל ידי דברי אגדה יכולין החכמים להמשיך לבית האנשים לדבר ד' וז"ש כי לאחר שהיו עוסקים בהיתר ובאיסור וכו' היה אומר אגדה ואח"כ עמד זרובבל ואומר יתגדל ויתקדש כי עי"ז אנו מקדשי' לשמו הגדול ית"ש וקולו הולך מסוף העולם כי בזה נוכל לפרסם שמו הגדול לטעת האמונה בלבות אנשים כי עיקר קיום הדת הי' האמונה כי עי"ז יוכל כל האדם להשלים עצמו, אפילו מי שעוסק במשא ומתן בקניני עוה"ז מ"מ אם עכ"פ הולך בדרך הישר שיהיה משאו ומתנו באמונה ובלי חילול שבת ומהונו לענים יתן ומגדל בניו ע"ד